מאת הרב שמעון לוגסי שליט"א
בפרשת השבוע נקרא: (דברים ד׳ ו׳) ״ושמרתם ועשיתם, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה, ואמרו, רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה״. ופירש רש״י, בזאת תחשבו חכמים ונבונים בעיני העמים. כלומר, לימוד התורה וקיום מצוותיה, נותנים לאדם חכמה ובינה, עד שאפילו הגויים אין להם ברירה, אלא לקום ולומר, רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה.
בכל דור ודור ישנם מעשיות על חכמתם של חכמי ישראל בעיני הגויים, שעמדו נפעמים מול החכמה שבתורה, אשר מי שלומד אותה כדבעי, רוכש חכמה והנהגה בכל תחומי החיים, והנהגה ציבורית מדינית מעולה שבמעולות.
מעשה שהיה בזמן רבינו אליהו מזרחי זצ״ל, הנקרא "הרא"ם", הוא ראש חכמי הספרדים לפני כחמש מאות שנה. המלך, חנה עם בני פמלייתו על גדות הנהר, כשמעברו השני היו גדודי אויב, וארבה שם סכנה גדולה. המלכה ביקשה מהמלך, לעבור לגדה השנייה ולסייר בה, אך המלך סירב לבקשתה, ביודעו היטב את הסכנה הגדולה האורבת שם, והסביר למלכה, כי אם היא תיפול בשבי, הדבר יעלה לו בויתורים מפליגים. אך המלכה התעקשה, והחליטה בכל אופן לעבור ולבקר שם, בכדי לבחון דרך להסכם שלום. המלך הקפיד מעשיה ואמר, "אם תעברי את הנהר הזה, הריני מגרשך"! אך המלכה לא שתה ליבה לדברי המלך, ועברה את הנהר. לפי חוקי הממלכה, חייב היה המלך לגרשה, שהרי אמר זאת במפורש, שיגרש את המלכה אם היא תעבור לעבר השני, והיא אכן עברה על דבריו.
המלכה שראתה כי עומדת היא במצב ביש, ביקשה את סליחתו של המלך, ואף המלך ניחם על דבריו לגרש את אשת נעוריו. שאל את יועציו וחבר מרעיו, אם יש היתר לנדרו אשר נדר מחמת כעס. אך כל חכמיו ויועציו נואלו למצוא שום פתח בכדי להתיר את הנדר. עד שקם אחד מיועציו הבכירים של המלך, ואמר לו, לך אל הרב החכם של היהודים, רבי אליה מזרחי, שחכמתו גדולה מאד, והוא בודאי ימצא לך פיתרון.
קרא המלך לרבם של היהודים, וסיפר לו את העניין, וביקש את עצתו כדת מה לעשות. שאל הרב את המלך, מה אמרת בדיוק למלכה? סיפר המלך לרב, כי אמר למלכה בזו הלשון: ״אם תעברי את הנהר הזה, הריני מגרשך״! חשב הרב והרהר מעט' ויאמר למלך, נדרך לא חל! ואין אתה צריך לגרשה! מדוע, שאל המלך, הרי נדרתי זאת במפורש! חייך הרב ואמר לו, אתה אמרת: אם תעברי את הנהר ״הזה", והרי מאז שאמרת זאת, ועד שהיא עברה בפועל על דבריך, כבר היו בו מים אחרים, ואין כאן את הנהר "הזה" שעליו נדרת, לפיכך הנדר לא חל ואין אתה חייב לגרשה.
הגאון רבי יצחק כורך זצ״ל פירש, כי אף משה רבינו ביקש להיאחז בנימוק דומה, שהרי הקדוש ברוך הוא אמר לו (דברים ג׳ כז׳) "לא תעבור את הירדן הזה", ואילו עתה, זהו ירדן אחר, שהרי התחלפו מימיו, אך הקדוש ברוך הוא ענהו, עצה זו מועילה לבני האדם, שאין המים ברשותם, ואין להם אלא מה שעיניהם רואות, אבל לפני בורא העולם, הכל גלוי וידוע, ומי הירדן שהיו או שיהיו, כולם שלו, וממילא שבועתו חלה על מי הירדן כולם, ולא שייך לומר ״הזה״ ולא מה שאחריו.
שבת שלום ומבורך
