קול הפרשה – פרשת ויצא
מאת הרב שמעון לוגסי שליט"א
נאמר בפרשה: "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת, וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה".
מבואר בספרי המפרשים, שבדורות ההם, המשפחות המיוחסות בעולם, היו רגילות להשתדך אלו עם אלו. כשם שעד לפני כמאה שנה, היו רגילים מלכי אומות העולם להשתדך תמיד ביניהם. מלכי מצרים ורומא, רוסיה והונגריה, אנגליה וגרמניה, היו מעדיפים תמיד, לחפש שידוך מבני המלוכה. וכך היו רגילים גם בימי האבות, שהאנשים המיוחסים, נשאו נשים ממשפחות מיוחסות, בפרט כאשר הדבר היה נראה מתאים במיוחד.
ומבואר בספר "סדר הדורות", כשם שיעקב ועשו היו תאומים, כך גם רחל ולאה היו תאומות. ומלבד זה, הרי היו קרובי משפחה, שהרי אברהם ובתואל השתדכו ביניהם, אברהם הוליד את יצחק, ובתואל הוליד את רבקה, ואם כן מתאים מאד הדבר, שכעת יצחק ולבן, שהיו בני דודים, ישתדכו ביניהם, יקח לו הבכור של יצחק את הבכורה של לבן, ובנו הקטן של יצחק יקח את רחל.
ובכל מקום היו הכל אומרים, "ליצחק שני בנים, וללבן שתי בנות, הגדולה לגדול והקטנה לקטן"! שמעה זאת לאה, והיתה בוכה בכל יום, ממררת בבכי ובתחנונים לפני ה' יתברך, שיציל אותה מידיו של עשו, שתזכה אף היא ביעקב. ואילו רחל, היתה גם היא שומעת מה הבריות אומרים, והיה לבה שמח, ביודעה שהיא עתידה להנשא ליעקב הצדיק. לכן נאמר על לאה, שהיו עיניה רכות, כי מרוב בכיה, נשרו ריסי עיניה. כך מפורש בגמרא במסכת בבא בתרא (דף קכג:).
ובאמת עלינו להתבונן, מדוע בכלל נולדו רחל ולאה הצדקניות תאומות? מדוע ייעדו מן השמים שתי נשים ליעקב? ובכלל, מדוע נולדו ליצחק שני בנים תאומים? וכי לא היה די ביעקב לבדו?
מבואר בספר הזוהר, שמתחילה כאשר נולדו שני בניו של יצחק, היה עשיו ראוי להיות אב רביעי לכנסת ישראל. כלומר, היו יכולים להיות ארבעה אבות וארבע אמהות. כי עשיו הרשע היה אדם עם סגולות נפש יקרות מפז, ואילו היה נוטה לדרך טובה, היה זוכה להיות אב לישראל יחד עם יעקב, לפיכך נולדו מתחילה תאומות ללבן, הגדולה, לאה, היתה מיועדת באמת לעשיו, ואילו הקטנה, רחל, היתה מיועדת ליעקב.
אך עשו הרשע בחר בדרך רעה, ונעשה אביהם של צוררי ישראל, ולפיכך, הבינה לאה כי עליה לשנות סדרי עולם, כדי להפוך את מזלה, ולזכות ביעקב ולא בעשיו.
ואספר בעניין זה:
כאשר היתה הסבתא, הרבנית מרגלית ע"ה, אשת מרן זצ"ל, נערה צעירה, לא נמצאו כמעט בנות יראות שמיים, תחפוצנה להינשא לתלמידי חכמים. יחידים היו בני התורה, בפרט מן הספרדים, וסמינר בית יעקב לספרדיות, כלל לא היה. לכן כל חברותיה של הרבנית, חיפשו להן בחורים שהיו בעלי אומנות, ויודעים לפרנס את בתיהם. גם לרבנית הוצעו בחורים כאלה, והיא אמנם יצאה להיפגש עמהם, אך כאשר נוכחה לראות שאין הבחורים הללו חפצים לעסוק בתורה, היתה לועגת להם, באומרה, איך הם, בעלי שכל טוב, זונחים את העיקר בחיים, ובוחרים בהבלי העולם הזה! וכך היא נותרה בלי להינשא, שחברותיה זוכות כבר להעמיד בתים.
גם מרן זצ"ל נקלע לצרה גדולה, כי לא מצא אפילו נערה אחת שתסכים להינשא לו, ביודעו כי הוא לא יוכל לפרנס את משפחתו בריוח, ורק עניות תשרה בביתו, לכן גם כאשר כבר נפגש עם נערות שונות, כשראה שרצונן לבלות עם בעליהן, ללכת לקולנוע ולשבת בבתי קפה, כפי שהיו רגילים כולם, דחה את כל ההצעות שהוצעו לו.
כל כך היה קשה מצבו, עד שפנה לאחד מידידיו, שזכה כבר להינשא ליתומה, וביקש ממנו, מאחר ויש לו גיסה, אחות אשתו, והיא פנויה, אולי יוכל ידידו לשדך ביניהם. פנה אותו ידיד של מרן לגיסיו, שהיו אחראים על נישואי בנות המשפחה, וביקש להציע בפניהם את העילוי הרב עובדיה יוסף, כשהוא לא חוסך במילים לשבח את השידוך בעיניהם. השיבו לו הגיסים: "הרי אתה תלמיד חכם! מספיק לנו חכם אחד במשפחה! לא צריך עוד". אותה נערה, נישאה לבסוף לחשמלאי, שפירנס אותה אמנם בכבוד, אך לא היה תלמיד חכם, ולימים היה אחד ממעריציו של מרן זצ"ל.
בימים ההם היה מרן זצ"ל מפיל תחינתו לפני ה', כי כבר מלאו לו עשרים וארבע שנים, ועדיין לא הקים את ביתו. גם הרבנית היתה בוכה ומתפללת מעומק לבה, שיזמן לה ה' שידוך כפי רצונה. וכך לבסוף, פנה אביה של הרבנית, הוא המקובל רבי אברהם פטאל זצ"ל, לרבינו הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל, ושאל אותו אודות הבחור רבי עובדיה יוסף, רבי עזרא עטיה יצא מגדרו, והשיב: "אלמלא קמה ישיבת פורת יוסף רק בכדי להוציא ממנה את חכם עובדיה יוסף, דיינו"! לאחר מכן בירר אודותיו גם אצל הגאון רבי יעקב עדס זצ"ל. השיב לו רבי יעקב, אם תשמע בקולי "תחטוף אותו", ואני אגיע לאירוסין! ואמנם כעבור זמן מה, נפגשו הרב והרבנית, ומצאו חן ושכל טוב. שמחת האירוסין" התקיימה בשמחה, בהשתתפותו הפעילה של רבי יעקב עדס, ששורר בקול גדול, ואמר: "כאן הוא עולם האמת! מקום שבחור זה נמצא בו, זה עולם האמת, אין להתבייש! אני שר לכבוד התורה"!
לאה אמנו, יכולה היתה להתרגל לעובדה שעשיו הוא הראוי לה. הרי עשיו היה איש חשוב, עשיר מופלג, ומכובד בכל העולם של אותם הימים. היה ממש כמו מלך. לאה לא למדה בסמינר "בית יעקב", ובכל זאת, היא התבוננה, השכילה להבין, שרק בכח התפילה היא תוכל לשנות את גזירת המזל. בכל יום היתה יוצאת ומתחננת לה' יתברך שיצילה מידיו של עשיו, שתזכה היא ביעקב, ובכח התפילות והדמעות ששפכה, זכתה לשנות את הסדר, וזכתה היא ראשונה ביעקב, להיות אמה של מלכות, ולהעמיד שבטי יה.
נוכל לקבל בכך מושג, מהו כוחה של תפילה, ומהן כוחן של דמעות, לא רק לרפואה או לפרנסה טובה הן מסוגלות, אלא אפילו לשנות סדרי בראשית, דברים שנקבעו בגזירה שנוגעים לדורי דורות, גם דברים כאלה יכולים להשתנות בכח התפילה!
שבת שלום ומבורך !