קול הפרשה – פרשת בראשית

נאמר בפרשה, "ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וכו' ".

אמרו בזהר הקדוש בפרשת שמיני (דף לה:), אמר הקדוש ברוך הוא לתורה, רוצה אני לברוא את האדם. אמרה לפניו, אדם הזה עתיד לחטוא לפניך, ואם לא תאירך אפך עליו איך יתקיים העולם?, אמר לה הקדוש ברוך הוא, אני ואת נעמידו בעולם, כי לא לחינם אני נקרא ארך אפיים.

מדברי הזהר הללו אנו למדים יסוד חשוב בחיי, כי לכל אחד ואחד מאיתנו יש את המעמד והתפקיד אשר מוטל עליו, איך להתייחס לסובבבים אותו.

בדרך כלל ממנהגו של עולם, שכל אדם נושא איזה תפקיד, ואנשים מסביבו מתחילים לנהוג כלפיו במידת דרך ארץ על פי מעמדו וכבודו, פעם בצורה של כבוד לחוד, ופעם על ידי מתנות שנשלחות אליו, וכן כל כיוצא בזה. והאדם מתרגל לכבוד ואינו מסתפק לעולם במה שיש לו, ותמיד הוא שואף לעוד ועוד כבוד. וכל הזמן הוא חושב שאנשים אשר סביבו אינם נוהגים במדת כבוד הראויה לו, ואם חלילה מאן דהו פגע בו, כבר הוא נפגע וחושב כיצד ינקום במי שפגע בו, וכן על זה הדרך.

האדם שוכח מאיזו נקודה הוא התחיל בכלל את דרכו בעולם, הוא אינו זוכר אלא שכעת הוא נקרא בשם סמנכ"ל או מנכ"ל, או חכם או ראש ישיבה, או כל מיני תוארים שיש לו,  וכן הוא חושב עצמו לאדם מכובד מצד תכונותיו האישיות ויכולת ההשפעה שלו על החברה הכללית וכו', אך הוא אינו יודע כי ההיפך הוא הנכון, לא רק שכל הדמיון שיש לו בעולם הזה אינו נכון בהכרח, אלא גם כל התוארים והמעמד שיש לו בזה העולם, אלו דברים שמחייבים אותו לאשש את השבחים הללו. שאם הוא נחשב בציבור לאדם עדין, סימן הוא שהוא ראוי לכך, ועליו לנהוג בעדינות גם בחדרי חדרים ולא רק כשהוא נמצא בנוכחות חבריו.

וזהו שנאמר בזהר הקדוש, וכי בחינם קוראים לי ארך אפיים, שהכוונה בזה, מכיון שהתורה כולה אמת, אם כן אם נכתב שם שמדתו של השם יתברך בעולם היא מדת ארך אפיים, הקדוש ברוך הוא מצדו מקיים את מה שנאמר אודותיו בתורה, והוא מאריך אפיו לרשעים, וכל שכן לצדיקים. כמו כן כל אדם שנקרא ונחשב לאיזה שבח או מעמד, עליו להצדיק את מה שחושבים עליו ואת מה שמצופה ממנו.

וכן נזכר בספר תומר דבורה להמקובל האלהי מהר"ר משה קורדובירו זלה"ה, במה שאמרו חז"ל כי כל אדם מחוייב ללמוד ממדותיו של השם יתברך, שאם הוא רחום אף אתה תהיה רחום, אם הוא ארך אפיים אף אתה תהיה ארף אפיים, שביאור ארך אפיים הוא, שעל האדם להיות ארך אפיים לכל, שאינו ממהר לכעוס ולהקפיד על הבריות, וזהו אף אם אין לו כל הנאה ממה שהוא נוהג במדה זו, כל שכן ועל אחת כמה וכמה, אם הוא נהנה במדה זו שהוא מתכבד בה, שעליו להזהר שבעתיים באותה מדה לדקדק בה, שלא לבייש את התארים שבני אדם נתנו לו מפני שהוא ראוי להם באמת.


שבת שלום ומבורך ! 

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.