מאת הרב שמעון לוגסי שליט"א
.נאמר בפרשת השבוע: "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם".
אמרו רבותינו במדרש (רבה פרשת בשלח), מי אמר "וַי"? פרעה אמר "וַי"! (וזה שנאמר וַיְהִי בְּשַׁלַּח, "וַיְ" הִי בְּשַׁלַּח, שפרעה אמר אוי ואבוי לי ששחררתי את עם ישראל. ובכל פעם שנאמר "ויהי" דורשים רבותינו כך). מדוע הצטער פרעה על ששלח את עם ישראל?
יש פסוק במשלי, "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב, וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה", ופירשו רבותינו את הפסוקים על פרעה.
משל לאדם אחד שהיתה לו שדה, והוא לא טרח לטפל בה כראוי, לא היה אכפת לו מהשדה, והוא התעצל לטרוח ולטפח אותה. במשך הזמן, הפכה השדה לתל חורבות, גל של אבנים ועפר. ראה אותו אדם שהשדה לא שווה דבר, ועליו עוד לשלם "ארנונה" עבורה כל שנה, החליט שאין לו שום תועלת מהשדה, עמד ומכרה לאדם אחר. אותו אדם, היה אדם חרוץ, השקיע רבות בשדה, ניקה אותה וסילק את כל האבנים מתוכה, ומצא תחתיה מעיין של מים חיים. נטע שדה ערוגות ערוגות, של גפנים, של רימונים, של תאנים ושל תמרים, וערוגות מיוחדות לשושנים עם ורדים, מור ואהלות עם כל ראשי בשמים, המפיצים ריח טוב למרחוק, כל מי שהיה עובר סביב לשדה, היה נהנה מאד ממראה עיניו, ומרבה לשבח את האדם הזה שטיפח כל כך את השדה שהייתה מוזנחת במשך הרבה שנים.
עבר שם אותו אדם שמכר את השדה, ולא האמין למראה עיניו, התחיל מכה על ראשו, בוכה ואומר, אוי לי שמכרתי את השדה הזו!
כך פרעה הרשע, כל זמן שהיו ישראל סגורים בתוך מצרים, הרי היו עם של עבדים מושפלים ובזויים, ולא ניכרו בהם כל כך התכונות המיוחדות שלהם, פרעה לא השכיל לנצל את תכונותיהם היקרות. לכן היו ישראל דומים לערימה של עפר ואבנים, ועליהם נאמר "גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה". אבל לאחר שיצאו ממצרים, נכנסו לרשותו של משה רבינו, הרי אז נאמר בהם "מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן", כי אז קבלו ישראל את התורה הקדושה ודבר ה' החל לפעם בהם, אז ראו כל ישראל מראות אלוקים, ואז התפרסמו בכל העולם בתכונותיהם היקרות, ונודעה בכל העמים חכמתם ובינתם, הרי אז עמד פרעה הרשע וזעק, "וי וי, שעם סגולה הללו יצאו מתחת ידי"!
זה מה שנאמר "ויהי בשלח פרעה את העם", שהוא בכה על כך שישראל יצאו מארצו.
לאחר מכן קרע ה' את הים לפני בני ישראל, ובני ישראל עברו בחרבה בתוך הים. אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה". פסוק זה, משה רבינו אמר אותו, וכך מסבירים רבותינו:
יום לידתו של משה רבינו, הוא ידוע, שהוא יום שבעה באדר. ז' באדר. ביום זה נולד משה, וביום זה גם הסתלק מן העולם. לפני שנולד משה רבינו, התבונן עמרם, אביו של משה, וראה את גזירת פרעה, "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", לכן, גירש את אשתו, ונפרד ממנה. כדי שלא תלד, וימיתו את בניה. ראתה כן בתו מרים, שהיתה בת שש שנים, אמרה לו, אבא! קשה גזירתך מגזירתו של פרעה! שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואילו אתה גוזר גם על הנקבות! תראה בעיניך שבגלל מעשיך כל ישראל מגרשים את נשותיהם! ואני ראיתי בנבואה שעתיד להיוולד לישראל בן ויושיעם מיד מצרים. שמע עמרם את דברי בתו, עמד והחזיר את יוכבד אשתו לו לאשה. וגם כל ישראל אחריו, החזירו את נשותיהם.
לפני שגירש עמרם את יוכבד, היא כבר היתה מעוברת, אלא שהם לא ידעו על כך. ולאחר מכן כשהחזיר עמרם את יוכבד, כבר עברו שלושה חודשים מאז תחילת הריונה. לאחר שישה חודשים, נולד משה רבינו, והיתה יוכבד מסתירה אותו שלושה חודשים בביתה, עד שלא יכלה עוד להצפין אותו, שמה אותו בתיבה, ושלחה אותו בין הסוף על שפת היאור, והיו המים דוחפים אותו.
אותו היום, נחלקו בו רבותינו, יש אומרים, שהיה זה יום ששה בסיון, שלושה חודשים בדיוק לאחר לידת משה. באותה שעה שהיה משה רבינו ביאור, עמדו מלאכי השרת והתחננו לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם! זה שיוכל לתת את התורה לעמך ביום הזה, נמצא בסכנה! הכניס ה' בלבה של בתיה בת פרעה, והציל את משה.
ויש אומרים, שלא חלפו שלושה חודשים ממש מאז לידתו, אלא כעין שלושה חודשים. משה נולד בז' באדר א', ואותה שנה היתה מעוברת, עד סוף חודש אדר א', זהו רובו של חודש, נחשב לחודש אחד. לאחר מכן חודש אדר השני, הוא חודש שלם, ולאחר מכן רובו של חודש ניסן, כך ביום שביעי של פסח הושלך משה ליאור בתיבה. עמדו מלאכי השרת והתחננו לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אותו שעתיד לומר לפניך שירה ביום זה נמצא בסכנה! הכניס ה' בלבה של בת פרעה, והציל את משה מן היאור!
נמצא שיש דעה, שזכות התורה הצילה את משה רבינו, שכאשר הזכירו המלאכים את התורה, דבר זה עורר רחמים על משה. ויש דעה, שזכות השירה הצילה את משה רבינו, שירת הים שנאמרה ביום שביעי של פסח.
על כך אמר משה, עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, עוזי, היא התורה, שאין עוז אלא תורה. וזמרת יה, היא שירת הים, שני אלו, היו לי לישועה, שניצל משה מן היאור!
מלאכי השרת לימדו על משה זכות, והקדוש ברוך הוא הציל אותו. גם לעתיד לבוא, הקדוש ברוך הוא יעשה לנו נסים ונפלאות, שאף אחד לא חולם עליהם. אם יעשה ה' נסים כפי שהיו במצרים, הרי אין בדבר חידוש כל כך, הרי כל שנה בליל פסח אנו מספרים על אותם הנסים, לכן יעשה לנו ניסים ונפלאות חדשים, "נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם", כך עם ישראל ישתוממו על הניסים שיעשה להם הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו, נורא תהילות, עושה פלא, כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת, אמן כן יהי רצון.
שבת שלום ומבורך!
