מאת הרב שמעון לוגסי שליט"א
בפרשה זו נקרא, "אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלהים התהלך נח וכו', ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס".
ומעתה נשאלת השאלה, כיצד בדור כזה שכולם השחיתו את דרכם, כולל הבהמות והחיות, זכה נח להשאר צדיק תמים? במה היה כוחו ?
תשובה לשאלה זו נמצא במה שדרשו חז"ל על המילים "צדיק תמים", צדיק בין אדם להקב"ה, תמים בין אדם לחבירו. ולכן נאמר פעמיים "נח", שהיה נח לשמים ונח לבריות.
בדור המבול שעיקר חטאו היה על גזל ועליו אף נידון, כמו שנאמר "כי מלאה הארץ חמס". נח היחיד שנשאר צדיק תמים. וסוד כוחו היה באמונה התמימה שהיתה לו בבורא עולם ובהשגחה פרטית שיש להקב"ה על כל אדם ונברא. באמונתו התמימה ידע נח כי אין אדם נוגע במוכן לחבירו כמלא הנימא, ומה שמגיע לו יקבל בהיתר, ומה שלא מגיע לו לא יקבל אפילו יעשה כל הטצדקי שבעולם. וכאשר זו אמונתו של נח ממילא ברור שאין מקום לגזל ולקיחה של ממון חבירו ללא רשות. אך דור המבול שאמונתם בהקב"ה היתה פגומה, חטאו בגזל, ואף נענשו על כך.
רבינו יוסף חיים זצ"ל בעל בן איש חי, מביא על כך מעשה בבחור שהיה לומד תורה עד שעות הלילה המאוחרות, ואח"כ הולך לישון בביתו. באחד הלילות כשחזר לביתו בשעת חצות לילה, עבר ליד בית כשדלת הבית פתוחה לרשות הרבים. גברה בו הסקרנות לדעת מדוע בית זה פתוח בשעה כזו מאוחרת, ונכנס לרגע לבית לבדוק זאת. להפתעתו הבית היה ריק ועל השולחן עמדה קופסת תכשיטים מליאה במטבעות זהב. לרגע עלתה בו מחשבה אסורה, אולי זו ההזדמנות להתעשר, אך ברגע מיד נזכר באיסור החמור של לא תגנוב, ואת הנאמר "אין אדם נוגע במוכן לחבירו", אמר לעצמו, את מה שמגיע לי אקבל בהיתר ולא באיסור! ומיד יצא ופנה לביתו. באותו בית היתה גרה אלמנה צעירה שבעלה ניפטר והותירה ערירית שישנה בחדר סמוך ולא שמה לב ששכחה לסגור את הבית. באותו הלילה כשקמה בבוקר, הבחינה להפתעתה שהבית היה פתוח ואף יש סימנים שמישהו נכנס. מיד גמלה החלטה בליבה להנשא ולא להשאר לגור לבדה ולחיות בסכנה. מיד פנתה לראש הישיבה הגדולה שהיתה באותה העיר, ובקשה ממנו בחור טוב ומתאים שיהיה לה לחתן. מיד הציע לה ראש הישיבה בחור שקדן וחרוץ שעמל בתורה יומם ולילה, היה זה מיודעינו אותו הבחור שנכנס אותו לילה לביתה. ובליל האירוסין הוא קיבל ממנה מתנה את אותה קופסת התכשיטים שראה מונחת על השולחן בביתה. מיד נזכר בדברי חז"ל "אין אדם נוגע במוכן לחבירו" ומה שמגיע לאדם יקבל בהיתר ולא באיסור.
זהו יסוד גדול בחיי האדם ובאמונה בהשגחה פרטית, וזה היה כוחו של נח בעמדו יחיד מול כל אנשי דורו. וזכה שעליו נאמר "ונח מצא חן בעיני ה".
יסוד זה מצינו גם בדברי רבי אברהם אבן עזרא בפירושו על התורה בפרשת יתרו בעשרת הדברות, על הדברה של "לא תחמוד". שואל הרב, איך התורה יכולה לצוות דבר שאינו בשליטתו של האדם שלא יחמוד דבר שהוא רואה ורוצה שיהיה שלו? עונה הרב אבן עזרא, כמו שאף אדם לא חושב להיות ציפור ולעוף בשמים, וכמו שאף אדם לא חושב להנשא לאמו, ואף לא במחשבה, כיון שהוא יודע שדברים אלו לא שייכים כלל, ואין להם שום אחיזה במציאות, כך הדבר בין אדם לחבירו, אם יחנך את עצמו וישנן ויאמין כי הכל מאת הקב"ה ואין אדם נוגע במוכן לחבירו, ומה שמגיע לו יקבל בהיתר, ומה שלא מגיע לו לא יעזור לו כלום, ממילא הוא יגיע למצב שאין לו מה לחמוד מחבירו אפילו במחשבה. וזהו ציווי התורה באיסור של לא תחמוד.
ניקח יסוד גדול זה נר לרגלינו בחיי היום יום שאין אדם נוגע במוכן לחבירו ומה שמגיע לו יקבל בהיתר ולא באיסור ומה שלא מגיע לו לא יעזור לו כל מה שיעשה לקבלו. ונזכה אף אנו בזכות זו למצוא חן בעיני ה'. אמן.
שבת שלום ומבורך !
