את חג הפורים אנו חוגגים לזכר הצלתו של העם היהודי, בשנת 3408 לבריאת העולם (365 לפני הספירה), ממזימתו של המן הרשע "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד".
המן היה ראש הממשלה במלכות המלך אחשורוש. הוא כעס על מרדכי שלא השתחווה אליו, וכנקמה ביקש להרוג את העם היהודי כולו. המן טען לפני המלך אחשורוש שהיהודים מפוזרים בכל רחבי הממלכה ולא מצייתים לחוקי המלך, ולפיכך יש להשמידם. באותם הימים, ריבונותו של המלך אחשורוש התפרסה על פני 127 מדינות, מהודו ועד כוש, ומשמעות גזירת המן היתה השמדה טוטלית של העם היהודי.
מרדכי קיבץ את כל היהודים ועורר אותם לשוב בתשובה שלימה לבורא העולם. יחד עם 22 אלף ילדים הוא התפלל לבורא העולם ולמד את תורתו, כדי לעורר את רחמיו. בנוסף, הוא ביקש מבת-דודתו אסתר, שנבחרה למלכת פרס מספר שנים קודם לכן, להתחנן לפני המלך להשיב את רוע הגזירה. בצעד מחושב תוך כדי סיכון עצמי, תכננה אסתר את מפלת המן במשתה יין פרטי שערכה עבורו ועבור המלך אחשורוש. במשתה זה, השתכנע המלך להוציא את המן להורג, ולאפשר ליהודים להגן על עצמם מפני מבקשי רעתם.
ביום השלושה-עשר לחודש אדר – היום שעלה בפור (גורל) שערך המן – נערכו קרבות ברחבי הממלכה הפרסית בין היהודים ובין אלו שניסו לממש את גזירת המן (שלמעשה מעולם לא בוטלה). ביום שאחרי הקרבות, הארבעה-עשר באדר, חגגו היהודים את נצחונם במשתה ושמחה. בשושן, עיר הבירה העתיקה המוקפת חומה, נערכו הקרבות במשך יומיים ולפיכך חגיגות הנצחון התקיימו בחמשה-עשר בחודש.
מרדכי ואסתר הפכו ימים אלו לחג יהודי – חג הפורים. בט"ו באדר בערים המוקפות חומה, ובי"ד באדר בשאר המקומות, מציינים את חג הפורים על-ידי קריאה בציבור של סיפור הנס המתועד ב'מגילת אסתר', משלוח מנות איש לרעהו, מתנות לאביונים ולנזקקים ומשתה חגיגי עם משקאות משכרים (לזכר משתה היין הגורלי, בו הטתה אסתר את לב אחשורוש נגד המן).
מנהג מכובד נוסף בפורים הוא התחפושות – המהוות רמז לכך שעל פניו, סיפור הנס נראה שרשרת אירועים אקראית. היום לפני פורים הוא "תענית אסתר", זכר לצום אסתר ואנשיה, בתפילה לבורא עולם שיציל אותם מגזירת המן.
