מאת הרב שמעון לוגסי שליט"א
השבת, נקרא על שלושת המכות האחרונות בסדרת עשרת המכות שהביא ה' על פרעה ועל מצרים, על מנת שיסכימו להוציא את בני ישראל ממצרים. כמו כן היתה במכות אלו מטרה נוספת, כמו שכתבה התורה, "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים, ואת אותותי אשר שמתי בם, וידעתם כי אני ה'". וכך קבלו המצרים את מכת ארבה, חושך, ומכת בכורות, אשר היא זאת שהביאה את פרעה סופית להסכמה להוציא את בני ישראל ממצרים, עד כדי אמירה, "וברכתם גם אותי".
אך אם נתבונן בדברים שאמר ה' למשה לקראת מכת בכורות, נמצא דבר שצריך ביאור: ה' אומר למשה, "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ונצלתם את מצרים". ושואל המדרש, מדוע ביקש זאת ה' ממשה בלשון בקשה, "דבר נא"? ועונה המדרש, כדי שלא יאמר אותו צדיק, (הלא הוא אברהם אבינו), "ועבדום ועינו אותם" קיים בהם, ואילו, "ואחר כך יצאו ברכוש גדול" לא קיים בהם. לכן אמר ה' למשה בלשון בקשה "דבר נא".
וצריך להבין מהי המשמעות בהבנת דברי המדרש, וכי זה תלוי רק מה יאמר אברהם אבינו? הרי זו הבטחה של ה' כלפי בני ישראל, ומה זה קשור מה יאמר אברהם אבינו, וכי אם הוא לא יאמר כלום, לא יהיה צורך לקיים הבטחה זו?
וכדי ליישב זאת, נקדים ונראה, שהרי בברית בין הבתרים נאמרו לאברהם אבינו שני דברים 1. ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. 2. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. והנה החלק הראשון התקיים בעבודת הפרך של בני ישראל במצרים, ואילו אל החלק השני של רכוש גדול, בקש ה' ליתן לישראל מרכושם של המצרים, אך ה' ברוב רחמיו על עם ישראל, ומאהבתו אותם, חס עליהם שלא יתעייפו לחינם, החליט ליתן לעם ישראל את כל הרכוש הרב של המצרים לאחר קריעת ים סוף. שהרי המצרים לקחו איתם את כל רכושם למלחמה, שטבעו בים, אספו בני ישראל את כל רכושם. ולכן השאיר את ישראל שיצאו ממצרים ללא משא של רכוש, ואדרבא המצרים הם שישאו את משא הרכוש בעצמם, ועם ישראל ייקחו זאת ישר לאחר קריעת ים סוף, וכל זה נעשה אך ורק לטובת עם ישראל שלא יתעייפו חינם. אך פה נוצרה בעיה, הרי ה' הבטיח לאברהם שיצאו ברכוש גדול, והנה עתה יראה אברהם אבינו כי בניו יוצאים ממצרים ללא רכוש, ויחשוב שההבטחה "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", לא התקיימה, שהרי לא ידע את הרכוש שמחכה לישראל בים סוף, וכדי למנוע מחשבה כזו אצל אברהם, ביקש ה' ממשה שבני ישראל ישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות, כדי שיצאו עם רכוש מסוים ביציאתם ממצרים, ולא יראה שיוצאים ריקם, ויחשוב אברהם אבינו כי הבטחה אחת לא קוימה, ואפילו באופן זמני, לכן נאמר לשון "דבר נא", שזוהי לשון בקשה, שכל מטרתה היא שלא תהיה טרוניא לאברהם אבינו, ולא לגופו של עניין.
משל יפה על כך מובא בספר "ויאמר אברהם", (שחיברו חמיו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, רבי אברהם פטאל זצ"ל), על שתי מדינות שהיו במצב מלחמה שנים רבות, תודות למריבה על שטח אדמה מסוים, והמלחמה התקיימה ללא הכרעה. לימים בא אחד מראשי המדינות הסמוכות ואמר, עד מתי תלחמו וישפך דם נקי, אני מציע לכם שכל אחד ייקח נציג מטעמו, וילחמו שניהם בלבד, והמדינה שנציגה ינצח, תקבל את שטח המריבה, ובא לציון גואל. שמעו זאת הצדדים וקבלו את ההצעה. ואכן נקבע יום לקרב הקובע, שכל צד בוחר לו לוחם מטעמו. ביום הגורלי התכנסו ראשי המדינות משני הצדדים באצטדיון בעיר ניטרלית, שניתן האות, נכנסו שני לוחמים, אחד גברתן שמן וגבוה, והשני לוחם רזה ונמוך, והחלו להילחם זה בזה, כשעל המנצח מוטל להטיל את חברו לבור שנמצא בסוף המגרש.
תוך כדי הקרב הצליח הלוחם השמן והגברתן להרים את הלוחם השני הרזה על גבו, והחל לרוץ עמו לכיוון הבור כדי לזרוק אותו שם ובכך לנצחו, אך מה הייתה הפתעת כולם ברגע האחרון קפץ הלוחם הרזה מגב חברו ותפס בזריזות את הלוחם השמן והגברתן והטילו לבור ובכך הוכרעה המלחמה ארוכת השנים.
במסיבת הניצחון שערך המלך המנצח ללוחם, שאל אותו המלך, מדוע נתת לו להרים אותך על גבו ובכך היינו בטוחים שאנו מפסידים את המערכה, היית צריך להרימו מראש! ענה לו הלוחם בחיוך, ידעתי שאנצח אותו, אך הוא איש שמן ומלא, ואנכי איש רזה, מדוע אני אתעייף להרימו עד הבור? נתתי לו להרים אותי, וברגע המתאים והנכון קפצתי וניצחתי.
והנמשל, אף כאן נתן ה' למצרים לסחוב את כל רכושם וממונם עד ים סוף, ועם ישראל באו על המוכן וקבלו את הרכוש הגדול כפי שהובטח לאברהם אבינו, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". מכאן אנו רואים את גודל אהבתו של ה' אלינו ועד כמה הוא חפץ אך ורק לטובתנו ועלינו מוטלת העבודה לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם אמן.
שבת שלום
