נדב סטריפ

אוד מוצל מאש

כבו"ק האדמו"ר מקאליב זצוק"ל אוהבן של ישראל ומנציח את ששת מליון הקדושים במשך כל ימי חייו מקים ומחולל הרעיון 'בר בי רב דחד יומא' שקירב המונים לתורה ואמונה*
כתב: מרדכי כהן

בקרב כל בית ישראל בארץ ובתפוצות מכל העדות והחוגים, ירד אבל גדול  עם היוודע הבשורה המרה על הסתלקותו של כבו"ק הרה"ק האדמו"ר מקאליב הגאון הצדיק רבי מנחם מנדל טאוב זצוק"ל, נצר לקדושי עליון, ונין ונכד בן אחר בן, דור שישי להרה"ק האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מקאליב זיע"א ראש שושלת חסידות קאליב בהונגריה. האדמו"ר זצ"ל היה שריד אוד מוצל מאש ששרד את חורבן יהדות אירופה ועבר 22 מחנות ההשמדה בהם ראה את המוות כל רגע ובחסדי ה' ית' ניצל מהתופת, ומאז לא נח רגע עד אחרית ימיו וכוחותיו שעמדו לו לעשות נחת רוח לה' ית' ולקדש שם שמים בקרב כל עם ישראל בכל מקום שהם במפעלים הכבירים שהקים ובראשם רעיון "בר בי רב דחד יומא" שבהם השתתפו עד כה מאות אלפי יהודים במשך למעלה מ-40 שנה.

בלימוד בביתו

נתבקש לישיבה של מעלה מעוטר בתורה ובמעשים טובים וקירוב המוני יהודים לתורה, והוא בשנת התשעים ושש לחייו המפוארים ביום ראשון בבוקר. קהל המונים בראשות מרנן ורבנן גדולי התורה, אדמו"רים, ראשי ישיבות, רבנים, מקרבי רחוקים, אישים נכבדים וקהל חסידים ואנשי מעשה, ליווהו בדרכו האחרונה למנוחות ועם דמדומי חמה נטמן בהר המנוחות בסמוך ונראה לציונו של האדמו"ר רבי אהרון מבעלזא זצ"ל שהיה קשור עימו.

הסתלקותו חתמה היסטוריה של צדיק נערץ, אשר כל ימיו מסר נפשו להנחיל אמונה ואהבת ה' לעם ישראל, על כל חוגיו גם כאלה שעדיין היו רחוקים מאוד ממורשת אבות.

וזרח השמש

משחר ילדותו אביו זצ"ל החדיר בבניו אהבת הבורא יתברך, ועשיית צדקה וחסד. היה זה אחד היסודות האיתנים בביתם שבא לידי ביטוי באופנים מאופנים שונים. כותלי הבית קלטו כל הזמן דיבורים אודות הצורך לסייע לפלוני ולעזור לאלמוני, דברים אלה היו טבועים ברבי זצ"ל כדבר המובן מאליו.

את משנתו קנה בישיבה הגדולה של הגה"ק מהר"מ בריסק זצוק"ל בטושנאד. עוד בהיותו ילד, נסתלק אביו, והותיר אחריו את הרבנית האלמנה ושבעה יתומים קטנים ולאחר זמן לא רב גם האמא נפטרה. בגיל בר המצוה כבר היה יתום מאב ואם, אחיו הרה"צ רבי שלום הי"ד ערך את בר המצוה לרבי זצ"ל.

בהגיעו לפרקו הקים את ביתו עם הרבנית הצדקנית בת קדושים מרת שרה חנה שפרה ע"ה, בת האדמו"ר רבי פינחס שפירא זי"ע הי"ד מקעכניא שעמדה לימינו כל ימי חייו עד יומה האחרון.

עם הרה"ג דוד פינטו

בימי השואה

הצוררים הנאצים ימ"ש הפרידו בין הרבי והרבנית וגרשום בנפרד אל מחנות העבודה וההשמדה. הוא עבר את מוראות השואה במקומות שונים ולימים סיפר שכעשרים ושנים!!! מחנות השמדה עבר בגיהנום שבכל רגע ממש היה בסכנת חיים, בין השאר התגלגל והגיע מאושוויץ עד לגיטו ורשה. ואילו הרבנית התגלגלה במחנות אחרים.

הוא העיד כי מרבית הניצולים, ניצלו הודות לכח הבטחון והאמונה בבורא עולם ואמונת הצדיקים התמימה שהיתה בהם, תוך שכחת העולם הזה, כי אחרת לא היתה שום מציאות בעולם, שאדם יוכל לעבור מסכת תופת ועינויים כה קשים ולהישאר בחיים. אצל רבים לא ניכר הדבר כלפי חוץ, אולם בתוכם פנימה בערה אש האמונה למרות הכל.

האדמו"ר סיפר: היינו מוקפים כל אלף איש, בגדרי תיל חשמליים בעלי מתח גבוה, שיש בו לקטול אדם בו-במקום. יצאנו בבוקר, וראינו אנשים נדחפים לעבר דבר מה, לא הבנתי מה קורה. לשאלתי אמרו לי כי מעברו השני של הגדר נמצא דף מפיוט ה"אקדמות מילין", שאומרים בחג השבועות, ומנסים הם להגיע אליו. באותה עת נשאתי עיני למרום, ואמרתי לקב"ה: רבש"ע, מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. מחזה כזה לא היה ולא יהיה – יהודים עומדים במצב כה איום ונורא, ממש עלה מוות בחלוננו, אבל מעצם מצב עגום זה, עלתה והעפילה אמונת האומן של עמנו הנצחי.

ארע פעם שנבחרה קבוצה של ארבעה אנשים לזריקה לאש, ואני בתוכם. אמרתי את ה"שמע ישראל" האחרון שלי עלי אדמות, ואני מדגיש גם כיום, עשרות שנים לאחר אותו רגע, כי לא נהיה לי שום ספק, ולא עלתה בליבי ח"ו שום טענה לבורא כל עולמים, ידעתי באמונת אומן מאבותי ומאבות אבותי, כי מוסרים אנו את הנשמה למי שנתנה. אולם, התרחש עימי נס גלוי, השער נפתח, נכנסו מספר אנשי אס.אס. שתרו אחרי אנשים כשירים לעבודה. אמרתי לחברי: הבה נברח! הם ענו לי: יירו בנו! שאלתי: ואם נשאר, יהיה טוב יותר? ברחנו ובחסדי ה' ניצלנו לחיים.

"מבשרי אחזה אלוק" – לעולם לא אשכח את התקופה הקשה הרצופה חרפת רעב, סבל, קור מקפיא, מכות ועינויים ללא הרף, שהיו מנת חלקנו בגיטו ורשא. אולם, למרות הכל, בכל מקום ובכל מצב לא פסקתי מללמוד ולהתפלל.

מברך את נכדו

לעת מצוא!

אחרי החורבן, במשך אותן השנים הקודרות לא ידעה הרבנית כי בעלה ניצל. היא הגיעה לשבדיה, ובעודה שבורה ורצוצה מאובדן משפחתה, נתנה נפשה לסייע לבנות ישראל גלמודות ושבורות, ניצולות החורבן, לחזור אל אבינו שבשמים ולהקים בתים נאמנים בישראל. רבות מתלמידותיה בשבדיה ואחרי כן בארה"ב, הן מחנכות ורבניות חשובות מאוד.

רק שנתיים וחצי אחרי המלחמה, התבשרו בבשורה הטובה על חיי שניהם, דבר נדיר ביותר בתקופה הנוראה ההיא, שבעל ואשתו ניצלו מהחורבן. יחדיו נסעו לאמריקה, והשתקעו בקליוולנד. ועל זה סיפר הרבי זצ"ל בהזדמנות אחרת על חלום מיוחד שגילו לרבנית משמים כי הרבי חי ותראהו כבר בחודש הקרוב וכך היה.

בקליוולנד שבארה"ב פעלה עם בעלה הרבי בהקמת ישיבת "קאליב" ואחרי כן בעיר בנסן הרט, הקימה את "בית יעקב".

בציון הרשב"י

עלייתו לארץ הקודש

בשנת תשכ"ג עלו לארץ ישראל והשתכן בראשון לציון שם הקים את קרית קאליב המפוארה, ומאז, במשך כל ימיה המשיכה לעמוד לימין בעלה בכל מפעלי הקודש, עד פטירתה לפני בערב חנוכה כשמונה שנים. היא סייעה להקמת ישיבת קאליב, מפעל בר בי רב דחד יומא, מפעל שמע ישראל, רשת הכוללים ומעשי החסד הרבים. ביתה היה פתוח לרווחה ויהודים שהגיעו לשחר פני בעלה לעצה ותושיה, התקבלו בבית הנכבד בנועם ובכבוד.

איש חי ורב פעלים

כולם הכירו את האדמו"ר מקאליב זצ"ל ואת פעלו. מה שייחד אותו יותר מכל, הוא הנמרצות. איש חי, תמיד בפעולה ולעולם, גם בגיל  מופלג, מלא מרץ כשהחיוך והשמחה לא מש ממנו למרות כל הסבל הנורא שעבר.

מפעל 'בר בי רב דחד יומא'

לפני יובל שנים, עוד בטרם היה אי-מי שהעלה על דעתו את המושגים של חזרה בתשובה וקירוב רחוקים,  הרבי זצ"ל אמר כי עלינו לעשות כל מה שאפשר ע"מ להחזיר יהודים לחיק האמונה ולחיק התורה, שהם חיק החיים האמיתיים והערובה היחידה, שמאורעות השואה לא יחזרו שוב ח"ו. התעוררות לרגע שנוטעים ביהודי – נותנת אותותיה לדורות עולם.

הרבי זצ"ל זכה ליסד ולהקים את המפעל הגדול של "בר בי רב דחד יומא" כיובל שנים כאשר ביומא דפגרא כמו ביום העצמאות שהבעלי בתים בטלים ממלאכתן, ימלאו את אותו יום תוך כדי האזנה לשיעורי תורה הלכה, אגדה ומוסר וכך היה באופן אישי מארגן רבנים ומרצים חשובים ומגידים שיתפרסו באזורים שונים ברחבי הארץ כדי שימסרו מדברי קודשם בפני המון העם ביום העצמאות. כך היה עוד כשמרן האון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל כיהן כרבה של תל אביב פנה אליו הרבי זצ"ל וביקש ממנו שיטול חלק במפעל גדול זה של זיכוי הרבים ואכן נענה תמיד במשך כל שנות חייו להופיע באותו יום במקומות שונים מדברותיו כדמות המרכזית.

הרבי זצ"ל סיפר לפני כותב השורות, "מרן הראשון לציון רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, היה ידיד נפשי מקים עולה של יהדות ספרד, אשר היה כולו תורה ולהבת אש, זכורני שהייתי בחדרו ולא הרגיש כלל בסובבים אותו, הוא דרש בימי "בר בי רב" מאות פעמים, ועוד לפני שביקשו ממנו ללכת לדבר, היה שואל איפוא צריך לדבר, והיה נושא דרשות כמה פעמים בשבוע, ולא היה משנה מתי הודיעו לו לבוא, תמיד היה מוכן לדבר לפני בני ישראל, וחבל על דאבדין ולא משתכחין, מי יתן לנו תמורתו".

הרבי זצ"ל סיפר כי פעם ארגנו כנס בר בי רב בבי"ס טכני של חיל האויר. "כשנכנסתי לבסיס, המפקד סקר אותי מכף רגל ועד ראש ושאל 'מה זה? פורים היום'?…" לא נרתעתי והסברתי לו כי הנני מוזמן למקום. כשרק נכנסתי לאולם, כל החיילים התפרצו בצחוק, דמות של רבי חסידי היא לא ממש חזיון נפרץ בבסיסי הצבא, ורובם לא ראו מימיהם יצור שכזה. גם צחוק זה לא הרתיע אותי. בסופו של דבר, לאחר שסיימתי את דבריי, החיילים ביקשוני להישאר עוד ועוד, ובמשך שעות ארוכות הרוו את צמאונם לשמוע דבר ה'. זהו כלל ישראל!

עם גבאו המסור הרב בינימין קירשנבוים

על טהרת הקודש

גבאו הנאמן של הרבי, רבי חיים בנימין קירשנבוים מספר כי על אף המסירות המופלגת למען קירוב רחוקים, הרבי הקפיד לבל יעברו על קוצו של יו"ד במסגרת הקירוב. הכל מתבצע על טהרת הקודש ועל פי כל דקדוקי ההלכה. 'איננו רשאים להחליט בעצמנו מה מותר ומה אסור ואפילו למען מטרה נעלה' – קבע הרבי.

כתר שבת קודש

הקים את "כתר שבת קודש" במטרה לקיים פעילות רוחנית ביישובים בימי שבת קודש, נחל הצלחה רבה במסכת פעילותו במאות ישובים, ובפרט בקרב בני עדות המזרח.

תקנת אמירת "שמע ישראל" בסיום התפילה

מיד עם ההצלה, החל הרבי זצ"ל לחשוב על הענין של הנצחת זכר קדושי השואה. כפי הנראה, שררה לאחר המלחמה אדישות לנושא זה, מאחר ואולי אנשים לא רצו להיזכר בחורבן הנורא. אנשים שיקמו את חיי המשפחה שלהם, ולא רצו להשרות עצבות ומרירות בביתם.

בסיום הכנסים ביקש מהציבור שיאמר ביחד "שמע ישראל" תוך שהוא מסביר את חשיבות אמירת ה"שמע ישראל" באמרו כי "אחריה מורגשת התעלות ממש חוץ לגדרי הטבע". כמו כן קרא לציבור לומר אחרי תפילת עלינו לשבח, את הפסוק "שמע ישראל".

הרבי זצ"ל הדפיס אלפי סידורי "שמע ישראל" עם הקדמה מתאימה ופסוק "שמע ישראל" וכו' ששובץ לאחר "עלינו לשבח" – ברוח התקנה שעליה חתמו גדולי ישראל זצוק"ל ושליט"א.

בהמשך, לאחר עבודה מאומצת של כשש שנים – הוציא האדמו"ר לאור את האנציקלופדיה "שמע ישראל" בה תועדו מאות סיפורים של מסירות נפשם של הק' לקיום תורה ומצות בתוככי גיא הצלמות. רבבות יהודים התעוררו מאד למקרא הסיפורים.

עם נכדו ממשיך דרכו הרה"צ רבי ישראל מרדכי הורוויץ

תענית דיבור

רעיון נוסף של האדמו"ר: לקיים "יום תענית דיבור" מדי שנה ביום כ"ד אלול, היארצייט של מרן בעל החפץ חיים זיע"א. הרעיון זכה לתהודה רבה מזה שנים בקרב המוני תלמידים בבתי ספר ומוסדות החינוך בארץ.

עמוד צלותהון

בעל תפילה מופלא היה הרבי זצ"ל. עובר לפני התיבה ברגש רב וקורא בתורה. התפילות שלו היו בעוצמה רבה ובקולו המיוחד שהרעיד כל לב.

שירה של כיסופין

הרבי זצ"ל היה ידוע כמעורר לבבות על ידי שירה מלאת כיסופין. בדבריו אמר כי לתפילה זמנים משלה, לכל תפילה זמן קבוע, שעליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, ולא אחת קורה שבזמן חיוב התפילה אין האדם כשר לתפילה, וכשהוא כבר מוכשר לתפילה – הזמן לא מאפשר לו, אבל אין עצה אחרת.

שירה אמיתית צריכה להביא את שומעה להתעלות, להתלהבות, שיגביה עצמו לעילא לעילא, שיתפשט מכל החומריות, ביטול היש ממש. ולכן היא לא תסבול זיוף, ולא מלאכותיות, חייבת היא לצאת מזוך וטוהר הנפש של המשורר, ורק אז יכולה לנגוע ולהרעיד נימי נפשו של השומע ותפעל עליו את פעולתה.

נודע הלחן של הסבא קדישא רבי יצחק אייזיק מקאליב זיע"א, "סול א קוקוש מר" ששורר, ובכל העיניים ניקוו דמעות געגועים לגאולה והתקרבות, עם חתימת השיר: יבנה המקדש עיר ציון תמלא.

רשת הכוללים

בבית מדרש "קול מנחם קאליב" בירושלים מתקיים לימוד רצוף בכוללים מהשעה ארבע לפנות בוקר ועד השעה אחת אחר חצות הלילה.

מברך ילדי רשת מעיין החינוך התורני בביתו למסיבת סידור

שלושה ספרי תורה ועשרות ספרים

ראשית צעדיו של האדמו"ר בראשון לציון, שם הקים בית מדרשו ואת קרית קאליב. אחרי כן הקים את בית מדרשו בבני ברק. לפני כחמש עשרה שנה עבר לירושלים.

את בית מדרשו הגדול בירושלים, חנך באירוע של הכנסת שלושה ספרי תורה לזכר קדושי השואה ולזכר ספרי התורה שהועלו על מוקדה.

עד יומו האחרון המשיך האדמו"ר לחבר ספרים בכל מקצועות התורה, אגדה והלכה. נודעו ספריו קול מנחם, פניני קול מנחם, ששה כרכי שו"ת קול מנחם על ארבע חלקי שולחן ערוך, חמישה חומשי תורה קול מנחם ותהילים קול מנחם, שני כרכי שמחה לנפש.

אשכבתיה דרבי

בחודשים האחרונים חלה הידרדרות במצב בריאותו אבל עם כל זאת היה צלול בדעתו עד הרגע האחרון כשהמשיך את לימודו ואת תפילותיו והדאגה לצאן מרעיתו.

את חג הפסח האחרון לראשונה ערך בבית החולים ובחוה"מ שב לביתו, בימים אלו היה החלש מאוד עד כדי שכמעט ולא הכניס אוכל לפיו. בשבת האחרונה ערך את התפילות בביתו, בשעת המנחה נקרא לעליה לתורה ואז הוציא מפיו את המילים: "מי יעלה בהר ה'" ושאל אם כבר קראנו פרשת "אחרי מות" בני ביתו נחרדו מהסימנים והמשיכו להעתיר בתפילות ובתחנונים. ביום ראשון בבוקר לפתע חלה הידרדרות נוספת במצבו ותך זמן קצר אנשי ההצלה שעשו ככל יכולתם הביעו צער גדול לאחר שהשיב את נשמתו הטהורה לבוראו כשכל מי שהיה בביתו באותה עת זעקו "שמע ישראל".

ילדי שגיא ויעקב אצל האדמור

מסע הלוויה

עם הישמע הבשורה המרה, רבים פרצו בבכי וקרעו את בגדיהם על האבידה הגדולה בהסתלק ארון הקודש והתכוננו להלוויה. קהל המונים בראשות מרנן ורבנן גדולי התורה, אדמו"רים, ראשי ישיבות, רבנים, מקרבי רחוקים, אישים נכבדים וקהל חסידים ואנשי מעשה, ליווה בירושלים את ארונו של צדיק, להר המנוחות.

את מסע ההלוויה הנחה כותב התורות של הרבי זצ"ל, הגה"ח רבי יוחאי אשר, נוכח ארון הקודש בהיכלו של האדמו"ר, אשר הפרוכת הוסטה ממנו עקב האבל הכבד.

בתחילה החלו באמירת פרקי תהילים פסוק בפסוק כאשר לפני התיבה עבר חתנו הרה"צ רבי רפאל רוזנברג שקרא על חותנו הגדול "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה".

אחריו נשא דברי הספד נכדו הרה"צ רבי שמעון מנדלוביץ, הגאון רבי יצחק זילברשטיין, רבה של רמת אלחנן ורו"כ "בית דוד" חולון שקרא על האדמו"ר זצ"ל: "הושענא למען קדושים מושלכים באש" וסיפר כי ביקר אצל האדמו"ר ביום שלישי האחרון והוא אמר לו: "קוראים לי מהשמים" והוא מתכונן לפרידתו מן העולם.

החברותא של האדמו"ר, הגאון רבי שמעון הלברשטאם, קרא עליו ידיד ה', אשר הנחיל והחדיר כל כך הרבה אמונה.

הגבאי הגה"ח רבי יצחק ברונשטיין הקריא קטעים מהצוואה. נאמר בה: הנני מוחל במחילה גמורה לכל אלו שהכעיסו והקניטו אותי ומבקש מכל אחד שימחול לי אם ציערתי אותו. אבקש מכל תלמידי כבני שמסרתי עצמי עליכם ושפכתי עליכם דמעות כמים, שתלמדו לטובת נשמתי ותדליקו נר בעדי ואי"ה כאשר פעלתי בעדכם בזה העולם – אמשיך לפעול בעדכם ממרומים. אבקש מאוד שיעסקו בספריי הן בענייני אגדה והן בענייני מוסר והלכה.
בספר האחרון שיצא בחייו, כתב שהוא מבקש שילמדו דבריי כי נשמתי טמונה בהם.

מברך ילד בחלאקה

רצוני שנכדי אהובי המסור אליי בלב נפש ולכל עניינים של קאליב, הרה"צ רבי ישראל מרדכי הורביץ שליט"א ימלא את מקומי בהנהגת העדה.

כמו כן אבקש שינהגו כבוד בחתני הרה"צ רבי רפאל רוזנברג ובנכדי הרה"צ רבי שמעון מנדלוביץ וימנו אותם לתפקידים בקהילה.

נכדו ממלא מקומו הרה"צ רבי ישראל מרדכי הורביץ, אמר כי חז"ל אומרים הילל מחייב את העניים וכו', הרבי מקאליב מחייב את כלל ישראל, יהודי שניצול מהחורבן ועבר כל כך הרבה ופעל כה רבות. הוא ביקש שידליקו נר כל השנה לטובת נשמתו.

עוד הביע הוקרה למשמשים בקודש בשנתיים האחרונות הקשות ולמשב"ק הגבאי המסור הגה"ח רבי חיים בנימין קירשנבוים שליט"א שעמד לימין הרבי במסירות נפש. כן קרא לקהל לקחת חלק בחילוץ המוסדות מהמצוקה והחובות ולפעול להרחיבם לעילוי נשמת הרבי זצ"ל.

המקובל רבי יעקב עדס, עבר לפני התיבה בזעקות ובדמעות שליש במעמד מרטיט של קבלת עול מלכות שמים ואמירת שלוש עשרה מידות של רחמים.

הגבאי הנאמן הגה"ח רבי חיים בנימין קירשנבוים, הקריא את הקול קורא של האדמו"ר זצ"ל ללמוד איש-איש עם משפחתו בסעודת שבת, שתי הלכות בשמירת שבת, שכן בלי לימוד ההלכות אין ניתן להינצל ממכשול ח"ו. יהיה זה לימוד לעילוי נשמתו ונזכה ליום שכולו שבת לחיי העולמים.

הקהל הרב בלוויה

מסע הלוויה עבר ליד בית המדרש של האדמו"ר מבעלזא, אשר יצא במיוחד ונשא דברי הספד ואמר, הבה כולנו נלמד מהרבי מקאליב שבכל שנות חייו התעסק במצוות ומעש"ט, היה משפיל את עצמו ליהודים חלשים לקרבם לבורא עולם, הבה כולנו נלמוד מהרבי מקאליב, שנפעול הרבה לקרב יהודים לאביהם שבבשמים, ובזכות זה הרבי מקאליב ושאר הצדיקים בגן עדן, יתפללו בשבילנו שנזכה לגאולה השלימה במהרה. אמן.  

מסע ההלויה המשיך אל הר המנוחות. לאחר סתימת הגולל האדמו"ר מויזניץ אמר את הקדיש. תלמידו של האדמו"ר המנוח, הגאון רבי יעקב לנדא השמיע דברי פרידה. אחר כן שרו את נעימת "סול א קוקוש" וניגוני רגש וכיסופין שהלחין הרבי זצוק"ל.

הותיר אחריו את תלמידיו שהרי הם כבניו יתומים וכששבו מהלוויה לבית המדרש חלצו מאות את מנעליהם וישבו על הקרקע במשך כשעה וקיבלו תנחומים והעלו מדברות והנהגות קודשו.

במשך הימים הללו עולים כל העת עמך בית ישראל ובראשם גדולי התורה לנחם את נכדו ומ"מ הרה"צ רבי ישראל מרדכי הורביץ, ואת נכדיו והגבאים ומספרים סיפורים והנהגות רבים כפי שכל אחד קיבל וזכר במרוצת השנים.

כמו"כ החלו בכתיבת ספר תורה מהודר לעילוי נשמתו כשבביתו נאוה קודש גדולי התורה אשר מגיעים לנחם וכותבים אותיות בספר תורה.
ת.נ.צ.ב.ה

(בעזרה לכתבה תודות: לר' ב"צ קלוגמן, ר' יוחאי אשר, ר' מרדכי כהן)

נדב סטריפ

הוסף תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.